קרולין עלתה ארצה מצרפת במהלך האינתיפאדה השנייה כדי להתגייס לצה״ל. שם, כלוחמת ביחידת חילוץ והצלה, נפגשה בפעם הראשונה עם פלסטינים, ואט אט הכירה אנשים שגרמו לתפיסתה ביחס לסכסוך להשתנות.

כמה שנים לאחר מכן קרולין עברה לגור בישוב אפרת. במקביל לעבודתה עם עולים חדשים, החליטה לצאת מבועת הישובים ולבנות גם קשרים עם הערבים מהכפרים הסמוכים. היא זיהתה צורך בסיסי של היכרות בין שתי האוכלוסיות היושבות באזור, הן האחת את השניה והן האחת בשנייה.

כך החלה לארגן מפגשים בין ערבים ויהודים בביתה באפרת ובכפרים ערביים, טיולי משפחות משותפים ואירועים אחרים שהרחיבו את השיח ואת מעגל ההיכרות.

מהשיחות המשותפות עלו הבעיות הקשות של המצב הנוכחי – הסטטוס קוו, במיוחד עבור הערבים שחיים תחת מינהל צבאי, וצורך להתחיל לחפש פתרון פוליטי בר קיימא ללא דיחוי, פתרון שלא יעקור אנשים מביתם, יאפשר ליהודים להגשים את החזרה לארצם, וגם יבחן וידאג לצורכי האוכלוסייה השנייה שיושבת בשכנותם.

למה אני חלק מהבית?

“אני חלק מהבית כדי לקדם דיאלוג בין ישראלים לבין ערביי יהודה והשומרון ולקדם את השיח על חיפוש פתרונות לסכסוך.”