יליד ישראל, בן למשפחה יהודית ממוצא תימני-אשכנזי.

סבו התימני משה קהתי, שעבר את הדרך הארוכה מחצי האי ערב לירושלים על גבי חמורים, היה נשיא העדה התימנית בירושלים ומגואלי האדמות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, לפני קום מדינת ישראל.

סבו האשכנזי צבי דנציגר, עזב את אורח החיים החרדי ועלה לארץ טרם מלחמת העולם השנייה, וניצל מגורלם של מרבית בני משפחתו שהושמדו בשואה יחד עם 6,000,000 מיהודי אירופה.

ינון שירת בצה״ל בתפקידי הדרכה בבט״ר זיקים, ובעל תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה עם התמחות בלימודי המזרח התיכון במרכז הבינתחומי בהרצליה.

הקים את הבית ב2014, ללא תרומות מממשלות וארגונים זרים ותוך השקעה עצמאית. מאז תחילת פעילותו, יזם והוציא לפועל מאות מפגשים, פעילויות, וועידות פוליטיות לשינוי השיח בין יהודים וערבים אשר כללו עד כה אלפי משתתפים.

ינון רואה במגילת העצמאות, בתורה, ובחזון נביאי ישראל כמרכיבים המנחים העיקריים ליישומה של דרך צודקת והוגנת לשלום בין עם ישראל ומדינת ישראל לבין ערביי ארץ ישראל ועמי המזרח התיכון.

למה ואיך הקמתי את הבית?

״עד גיל 34 לא האמנתי בשלום וגם לא תיכננתי להקים ארגון שלום. יתרה מזאת, אני יכול לומר שארגוני השלום שפעלו בארץ אפילו הרחיקו אותי מהשלום. את הבית הקמתי בסוף שנת 2014, בתקופה שלאחר חטיפת ורצח גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל, אייל יפרח ומוחמד אבו חדיר, מבצע ״צוק איתן״ והפיגועים בירושלים שהתרחשו לאחר מכן. ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק הצית בליבי את סוגיית הר הבית, מה שהוביל אותי לכתוב פוסט בפייסבוק כיצד הר הבית יכול להיות המפתח לשלום, שבעקבותיו פגשתי לראשונה בחיי פלסטיני, ג׳ון אליאס דעיבס מרמאללה. בזכות מפגש זה והחברות המיוחדת שנרקמה בינינו, התחלתי להיפגש עם פלסטינים ולהבין את הסיפור של הצד השני ללא מסננות פוליטיות או תקשורתיות, ולראות בשטח, בגובה העיניים, את התמונה הגדולה של הזהות הפלסטינית וגם לכבד אותה. המפגש הבלתי אמצעי עם החברה הפלסטינית, בכפרים, בערים ובמחנות הפליטים, הוביל אותי גם להכיר ולכבד את ההתיישבות היהודית ביהודה והשומרון ולהבין מה המשמעות של להיות יהודי.

המטרה שלי בהקמת ״הבית״ היתה לייצר תנועת שלום מקומית שפועלת הפוך ממרבית ארגוני השלום בישראל ולתת במה ליהודים ופלסטינים שנאמנים לארץ השלמה ולזהות שממנה הם באים, על מנת להשפיע על הדיון הציבורי ולהביא חזון פוליטי חדש שמבוסס על כבוד, שלום ואחדות בין יהודים ופלסטינים, כשהר הבית הוא היעד בקצה הדרך.

המקום בו נמצאת לב הבעיה הוא גם המקום בו נמצא לב הפתרון.

הר הבית יהיה המקום שיאחד בינינו. מאחר והתשובה לשאלה ״מתי הדברים יקרו״ הינה בלעדית לה׳, אינני יכול לקבוע בוודאות אם זה יקרה בימי חיי, אבל אני פועל מתוך האמונה שזה יקרה בנקודת זמן מסוימת בעתיד – ובוודאות מוחלטת.״